פסק-דין בתיק ת"א 15176-06

1.                  התובע, יליד 5.10.1989, נפגע בתאונה ביום 22.6.05. בהחלטה מיום 2.7.08 נקבע שהתאונה נגרמה כתוצאה ממעורבותו של טרקטור שזהותו לא הובהרה, וכי על הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, וזאת בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. על יסוד קביעה זו מונו מומחים לבדיקת התובע, בחמישה תחומים שונים. מאחר והצדדים לא הגיעו לעמק השווה לאחר שהתקבלו חוות-הדעת, נשמעו הראיות בשאלת הנזק, והצדדים הגישו סיכומיהם בסוגיה זו.

2.                  אקדים ואבהיר שלתובע נגרמו פגיעות שונות בתאונה, ובין היתר הוא סבל מהיצרות קשה של דרכי הנשימה התחתונות לאחר שהונשם במשך ימים מספר. בשל ההיצרות היה על התובע לעבור ניתוח לכריתת האזור המוצר בקנה הנשימה. התובעת 2 צורפה לתביעה לאחר שמשפחתו של התובע נערכה לאיסוף תרומות לצורך ביצוע ניתוח בארה"ב לכריתת האזור המוצר בקנה הנשימה. איסוף הכספים נעשה באמצעות התובעת 2 (להלן: "עמותת פעמונים" או "העמותה"), והתובעים מבקשים שהפיצוי בגין סכום התרומות שהועבר לצורך האשפוז והניתוח בארה"ב יושב לידי עמותת פעמונים לצורך הקמת קרן לטיפול בנפגעים אחרים במצב דומה. הנתבעת כפרה בזכאות התובעים להשבת סכום התרומות, ולחלופין טענה שאין להעביר כספים אלה לידי העמותה. טענות אלה ידונו במקומן.

הנכות

א. בתחום האורטופדי

3.                  מחוות-הדעת השונות עולה שלתובע נגרמו שברים בצלעות, שברים במספר זיזים רוחביים בחוליות עמוד השדרה, ושברים בקלויקולה ובסקפולה מימין.  המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, פרופ' רמי מושיוב, לא מצא בבדיקת התובע דלדול שרירים או מגבלה בתנועות הכתף, אולם מצא רגישות על פני הקלויקולה ובליטת עצם באותו איזור. לא נמצאו מגבלה בתנועות או רגישות בעמוד השדרה, בצלעות ועצם החזה. על רקע הממצאים בבדיקת הכתף, ועל יסוד ממצאי בדיקות ההדמיה שהעידו על שבר מרוסק בקלויקולה עם קיצור של 2 ס"מ ודפורמציה ושבר של צוואר הסקפולה ללא תזוזה משמעותית, הגיע המומחה לכלל מסקנה לפיה יש לכמת את נכותו של התובע "בשל מכלול הממצאים הקליניים והרנטגניים" בכתף ימין בשיעור 5% לפי סעיף 35(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: התוספת לתקנות), הוא "סעיף הסל" האורטופדי (בחוות-הדעת נרשם בטעות סעיף 35(5)(ב), מספר שאינו קיים כלל בספר התקנות; מניסוח הדברים על-ידי המומחה יש להסיק שהכוונה ל"סעיף הסל"). למומחה לא נשלחו שאלות הבהרה והוא לא זומן לחקירה על חוות-דעתו.

4.                  כידוע, לנכות אורטופדית נודעת בדרך כלל משמעות תפקודית (ראו ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(2) 792, 800 (1995)). כך הם הדברים גם במקרה דנא, על רקע מכלול הממצאים שציין המומחה, ובפרט שעה שהמומחה מצא לנכון להפעיל את "סעיף הסל" שעניינו בהשפעה על כושר הפעולה הכללי של התובע. יובהר כבר עתה כי על רקע שיעורה הנמוך של הנכות יש אומנם לפרקים מקום להעניק לה משקל חלקי בלבד בבוא בית המשפט לבחון את שאלת הגריעה מכושר ההשתכרות, שתידון במקומה, אלא שהדברים שונים כאשר זו מיתוספת לפגימות אחרות כפי שיובהר להלן.

ב. בתחום הנפרולוגי

5.                  לתובע כליה אחת בלבד מלידה. בתאונה ספגה הכליה טראומה מדרגה 3-4 (בסולם עד 5). המומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפרולוגיה, פרופ' אליעזר הולצמן, הבהיר בחוות-דעתו שהכליה מתפקדת כיום באופן מלא וללא כל מגבלה, ועל אף שבבדיקות ההדמיה ניתן להבחין ב"רמזים לצלקות" הרי שאין בכך כדי לפגוע בכל דרך בתפקוד הכליה. לדבריו לא צפויה לתובע "תחלואה מיוחדת בשל התאונה או בשל החיים עם כליה אחת". הוא הבהיר שעצם המצאותה של כליה בודדת לא משפיע על תוחלת החיים או על תחלואה, על אף שמצב דברים זה מקנה נכות בשיעור 30% לפי תקנה 22(4)(א) לתוספת לתקנות. המומחה ייחס לתוצאות התאונה נכות בשיעור 15% בשל "טראומה לכליה בודדת" תוך שהוא מסתמך על תקנה 22(3)(א) לתוספת לתקנות, אולם הבהיר שלא קיים נזק תפקודי או אנטומי וכי אין צפי שלפגיעה בכליה בתאונה תהיה השפעה כלשהי על חייו של התובע (פסקה 7 בעמ' 5 לחוות-הדעת). על רקע קביעות אלה הסכים גם התובע בתחשיבו ובסיכומיו כי לפגיעה הכלייתית לא נודעת משמעות תפקודית.

ג. בתחום הפלסטיקה

6.                  כל המומחים כולם תיארו בחוות-דעתם את הצלקות הבולטות שנותרו לתובע בעקבות התאונה ותוצאותיה. המומחה מטעם בית המשפט בתחום הכירורגיה הפלסטית, ד"ר יעקב גולן, תיאר ארבע צלקות שנותרו בגופו של התובע. שתיים מצלקות אלה הן בעלות מימדים קטנים וללא כל מאפיין נוסף (בקרקפת האחורית ובבית החזה), ואילו שתיים מהאחרות בולטות ביותר. בגב מימין מצא המומחה "אזור אדום בגודל כ- 6 X 7 ס"מ, בחלקו מכוסה על ידי צלקת אדומה ומורמת". התובע העיד שהצילומים שצורפו לחוות-דעת המומחה נעשו לאחר הנסיון לטיפול בצלקות באמצעות הזרקת סטרואידים (עמ' 17 לפרוטוקול, שורה 27 - עמ' 18 לפרוטוקול, שורה 2), וכי הצלקת נותרה באותם מימדים "רק יותר לבנה" (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 3 - 4). צלקת נוספת, בה ניתן היה להבחין היטב בדיונים, "עוטפת" חלק מקידמת צווארו של התובע. המומחה ציין שהיא "צלקת קלואידית גסה ביותר, אדומה ומורמת, בלתי סדירה". התמונות שצורפו לחוות-דעתו של המומחה תואמות למצב הצלקת כיום, כפי שניתן היה להתרשם באופן בלתי אמצעי במהלך הדיונים.

7.                  המומחה ציין בחוות-דעתו שהצלקות "גורמות לתובע נזק בשני מישורים, תפקודי ואסתטי", כאשר המישור התפקודי בא לידי ביטוי בגרד המלווה צלקות אלה. הוא הבהיר שאינו ממליץ על נסיון לשפר את מראה הצלקות באמצעות טיפול כירורגי, מאחר וכל נסיון מעין זה עלול לגרום לצלקת קלואידית "גרועה יותר מזו המקורית", וגם טיפול בהקרנות כרוך בסיכונים רבים. על רקע כל אלה קבע המומחה לתובע נכות בשיעור 10% בגין צלקות הפנים והצוואר בהתאם לסעיף 75(ב)(2) לתוספת לתקנות, ובשל צלקות הגוף קבע נכות בשיעור 10% בהתאם לסעיף 75(1)(ב) לתוספת לתקנות. מהתיאור בחוות-הדעת נראה שהנכות הוסבה בעיקרו של דבר לשתי הצלקות הבולטות והגדולות, ולא לצלקות הזניחות למדי האחרות. המומחה המליץ גם על הפעלת תקנה 15 "לאור גילו של הנפגע וחומרת הצלקות". גם לד"ר גולן לא הופנו שאלות הבהרה והוא לא הוזמן להיחקר על חוות-דעתו.

8.                  ההנחה, או שמא נאמר ההלכה, היא שנכות בגין צלקות אינה תפקודית ולמצער אינה תפקודית במלואה. כך נקבע בהילכת גירוגיסיאן כי במקרה של צלקות נרחבות בגוף "הנכות הרפואית לפי התוספת לתקנות הנ"ל היא בשיעור של 20%, על אף שיתכן שלא יהיה בהן הפרעה תיפקודית כלשהי, או שזו תהיה בשיעור הנמוך מ20%" ( שם, בעמ' 800; והשוו ע"א 7991/96 אלקבהא נ' קוטייבה כנעאן, מיום 12.1.00; ע"א 8053/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבידור, מיום 1.2.09). עם זאת, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו. במקרים שנזכור לעיל לא דובר בצלקות בולטות וקלואידיות בדומה לצלקות שעל גבו וצווארו של התובע. דומה, הן לנוכח צילום הצלקות והן על רקע עדותו של התובע, שהצלקת בגב מציקה לעתים רחוקות ובעיקר בעת מגע חיצוני בגב (סעיף 14 לתצהיר התובע; עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 13 - 26). גם מיקומה, שאינו חשוף לעין כל, מפחית מהשפעתה האפשרית. לא כך הם פני הדברים בנוגע לצלקת בצוואר. זו בולטת עד מאוד וצורתה מושכת את עין המתבונן. נראה שהאפשרות שצלקת זו גורמת לגרד ה"מתגבר כשאני בסביבה חמה או כשאני מזיע אפילו מעט" (סעיף 14 לתצהיר התובע) היא אפשרות ממשית. התובע אישר אומנם שבחתונה של חבר רקד והזיע (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 30 - עמ' 15 לפרוטוקול, שורה 1), ולא זכר אם התגרד אם לאו (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 2 - 3), אולם בכך אין כדי לשלול את האפשרות המתקבלת על הדעת כי הצלקת עלולה לגרום לתחושה לא נעימה, לגרד וחוסר נוחות. כאשר לכל אלה מצטרפים מיקומה של הצלקת, צבעה ומימדיה והפגיעה האסתטית הניכרת לעין, נראה שיש להעניק למכלול זה משמעות תפקודית מסויימת. לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי שקלול ראוי של כלל נסיבות העניין מביא למסקנה לפיה יש לקבוע לתובע נכות תפקודית בשיעור 10% בגין הצלקות. נכות זו משפיעה גם על כושר ההשתכרות.  

ד. בתחום אף-אוזן-גרון

9.                  המומחה בתחום רפואת א.א.ג., ד"ר אלימלך דויטש, תיאר את מהלך אשפוזו של התובע בארץ ובארה"ב. בבדיקה הקלינית מצא המומחה שיתוק של מיתר הקול השמאלי של התובע, ותמט על המפתח הבין-מיתרי הנגרם בעת תנועתו של המיתר הימני. כמו כן התרשם המומחה מ"צרידות ניכרת עם קשיים בהבנת וקליטת המילים על ידי הסובבים". המומחה סבר כי השיתוק במיתר השמאלי הוא הגורם לתסמונת דום נשימתית בשינה, שלא השתפרה גם תחת ניסוי בהזרמת אויר בלחץ (פסקה 2 לפרק "דיון"). כן אובחנה אצל התובע היצרות מתחת למיתרי הקול בכניסה לקנה הנשימה. על רקע כל אלה קבע המומחה לתובע נכות בשיעור 20% לפי סעיף 71(ב)(3) בשל קשיי הדיבור שהתפתחו כתוצאה מהפגיעות. המומחה קבע גם נכויות בתחום הפלסטיקה והנשימה, אלא שבעניינים אלה מונו מומחים אחרים שקביעותיהם גוברות על קביעותיו של המומחה בתחום א.א.ג.

10.              בתשובותיו מיום 5.4.09 לשאלות ההבהרה מטעם התובע אישר המומחה שהתובע היה מהימן בבדיקה ובתלונותיו. כמו כן אישר המומחה שהמלצת הרופאים המטפלים לביצוע הניתוח של שחזור קנה הנשימה בבית חולים המתמחה בכך בארצות הברית הייתה נכונה (תשובתו לשאלה זו הייתה "בהחלט כן" - תשובה 3א). המומחה הבהיר שבניתוח מעין זה אין מקום לביצוע ניתוח חוזר, אף אם ההצלחה הייתה חלקית, עקב סיכויי הצלחה נמוכים וסיכון ניכר (תשובה 3ג-ד). בתשובתיו מיום 5.5.10 לשאלות ההבהרה מטעם הנתבעת הבהיר המומחה שהצרידות בה הבחין אצל התובע נובעת מ"בעיית השיתוק במיתר הקול השמאלי" והתמט בתנועת המיתר הימני שאינו מסוגל לסגור על המרווח בין המיתרים וכך "נוצרת בריחת אוויר ועל כן הצרידות" (תשובה ב). הוא הבהיר שהתרשם בזמן הבדיקה שקולו של התובע "נשמע צרוד, חלש ונחלש ככל שהשיחה נמשכה. לכך יש משמעות קשה ומחמירה בחיי היום יום השוטפים ללא קשר לסוג העיסוק" (תשובה ה).

11.              המומחה לא נחקר על חוות-דעתו, וקביעותיו לא עורערו בכל דרך שהיא. מהצרידות הניכרת של התובע ניתן היה להתרשם היטב הן במהלך עדותו ביום 23.1.08 והן במהלך עדותו ביום 4.4.11. התובע והוריו טענו בתצהיריהם שקיים קושי להבין את דברי התובע, והוא נאלץ לשוב על דברים שהוא אומר (סעיף 12 לתצהיר התובע, סעיף 28 לתצהיר אמו וסעיף 19 לתצהיר אביו). יוער שלא היה מקום לרמוז כאילו התובע מציג דברים שלא כהוויתם, כאשר ניתן היה להתרשם באופן בלתי אמצעי גם מעדותו בשלב הדיון בחבות; שעה שגם המומחה בתחום א.א.ג. התרשם מקושי אמיתי וצרידות ניכרת, מצב דברים התואם גם לממצא השיתוק והתמט במיתרי הקול; ועל רקע מהימנותו הבולטת לעין של התובע במהלך עדותו ובמהלך הבדיקות אצל המומחים.

12.              אף שבמהלך הדיונים לא התעורר קושי יוצא דופן בנסיון להבין את תשובות התובע, למעט מפעם לפעם, אין כל ספק שצרידות הניכרת ממנה הוא סובל כתוצאה מהתאונה מהווה מגבלה של ממש בניהול שיחה, ועל פני דברים יש בה כדי לפגוע ביכולתו של התובע להשתלב בחלק לא מבוטל מקשת העבודות הפרושות בפני אדם צעיר שטרם החל את דרכו בנתיב החיים. בנסיבות אלה, ואף שבחיי היום יום המגבלה התפקודית הנוצרת מהקושי בדיבור אינה שוות ערך למגבלה אורטופדית בשיעור נכות זהה, נראה שדווקא בתחום התעסוקתי נודעת לנכות זו משמעות של ממש.

ה. בתחום הריאות

13.              המומחה מטעם בית המשפט בתחום רפואת הריאות, ד"ר אפרים מלצר, תיאר בחוות דעתו את מכלול הפגיעות מהן סבל התובע ואת המצוקה הנשימתית שהופיעה במהלך האישפוז. הוא הבהיר שבשל קוצר הנשימה שהלך והחמיר עקב חסימת דרכי הנשימה העליונים עם היצרות בכלי הנשימה נוצר הצורך בסופו של דבר לביצוע הניתוח בארה"ב. בבדיקות שבוצעו במהלך המעקב הרפואי שלאחר מכן נמצאה נשימה רועשת, התגלתה היצרות משמעותית באזור הקנה העליון ואובחן דום נשימה קשה בשינה. בבדיקה הקלינית מצא המומחה חרחור קל בשאיפה, ונשיפה מוארכת. המומחה הפנה את התובע לבדיקת תפקודי ריאה מלאים, וזו גילתה ירידה בינונית בשיעור הזרימה המירבי שעמד על 63% מהמצופה וירידה בינונית בשיעור הזרימה האינספירטורי שעמד על 57% מהמצופה. ביתר שיעורי הזרימה הייתה ירידה קלה. על רקע כל זאת, ומאחר וסעיף 71(2)(ב) לתוספת לתקנות מפנה לסעיף 5(1) לתוספת לתקנות לצורך קביעת דרגת הנכות שעה שמדובר בהפרעות בנשימה עם השפעה על תפקודי הריאות, קבע המומחה לתובע נכות בשיעור 30%, בין סעיף 5(1)(ב) - 5(1)(ג) לתוספת לתקנות (על הדרך בה הותאמה הנכות לסעיף ראו בעמ' 61 לפרוטקול, שורות 10-17). הוא הבהיר שנכות זו היא תוצאה של ההיצרות בדרכי הנשימה העליונים הגורמת להפרעה בנשימה עם השפעה על תפקודי הריאה.